יותר ויותר ילדים, מתבגרים ומבוגרים נוטים לפתח דיכאון ברמות שונות. מחקרים מראים ירידה בגיל חוויית הדיכאון הראשונה, אפילו עד גיל הילדות, כתופעה כלל-עולמית. אמנם, מקורה של הנטייה לדיכאון הוא לעתים בגנטיקה, אך חלק ניכר מגורמי הדיכאון שמפתחים מתבגרים נובע מחסרונן של מיומנויות רגשיות וחברתיות. מתבגרים רבים סובלים מקושי ביצירת יחסים בין-אישיים- קושי זה בא לידי ביטוי הן ביחסיהם עם הוריהם והן ביחסיהם עם בני גילם. גורם נוסף קשור להרגלי חשיבה פסימיים, והנטייה לפרש כל כישלון כנובע מפגם אישי ובעל השפעה על כל תחום אחר בחיים.
לדיכאון יש דינאמיקה המלבה את עצמה:
דיכאון
היעדר קשב וריכוז בלימודים
כישלונות ונחשלות בביה”ס
הגברת הדיכאון
מחקרים מראים, כי לימוד דרכים יעילות להתמודדות עם קשיים, מקטינה את הסיכון לדיכאון באחוזים ניכרים, ומעצימה את הרווחה הרגשית[1].
דוגמאות לדרכים יעילות שכאלה:
- לימוד המיומנות של יצירת קשרי ידידות
- השתלבות בפעילויות חברתיות נעימות
- טיפול יעיל במחלוקות
- הקניית ההרגל לחשוב לפני שפועלים
- קריאת תיגר על האמונות הפסימיסטיות הקשורות בדיכאון- טיפוח חשיבה אופטימית ומודעות ליכולת לשנות את ההרגשה, באמצעות שינוי אופן החשיבה.
רכישת מיומנויות שכאלה מחזירה למתבגר/ בוגר את התחושה כי “ההגה” לניתוב חייו נמצא בידיים שלו- אין הוא נתון בתוך מהלך חיים דטרמיניסטי הקובע את גורלו, אלא הוא עצמו יכול לנהל את חייו ואת תחושותיו ולנתבם אל האפיקים הרצויים לו. הפסיכולוג ד”ר מרטין זליגמן טוען, כי למידת כישורים רגשיים בתקופת ההתבגרות יכולה להועיל, בבחינת “חיסון פסיכולוגי” לחיים.
אם כן, רכישת מיומנויות רגשיות וחברתיות מסייעת מאד בשיפור יכולת ההתמודדות עם קשיי החיים- הן אצל בני-נוער והן אצל מבוגרים.
[1] ד. גולמן, “אינטליגנציה רגשית”, עמ’ 267.
גילת אפרים, מאמנת אישית בגישת מדעי ההתנהגות ומטפלת בכירה באמצעות NLP